אשירה לה' כי גאה גאה. כלומר אצל ענותנותו מעלתו. כי אע"פ שגאה גאה והוא עליון נורא משגיח בשפלים. וזהו סוס ורוכבו רמה בים. לרמוז שלא הציל אחד לחבירו. ובזה נראה גבורתו ועוזו שעושה דברים הפכיים במצב אחד. סוס ורוכבו רמה בים ולי היה לישועה:
זה אלי ואנוהו. ר"ל ראוי לי לעשות לו דירה נאה. מצד שהיה אלי עוז ישועתי ושם אשבח לו. ואומר אלהי אברהם יצחק ויעקב. וזהו אלהי אבי וארוממנהו. והרמז שראוי לשבחו מצד טובו וחסדו ומצד זכות האבות. ובכאן נתנבאו שעתידין לעשות לו מקדש שבו יראה נוראותיו:
ה' איש מלחמה ה' שמו. רצה שבשם אחד עושה דברים הפכיים. ה' איש מלחמה עם המצריים. ה' שמו ברחמים להציל את ישראל. וי"א כי איש נאמר על המלאך כמו והאיש גבריאל. וזהו ה' שמו. ה' איש מלחמה ה' שמו. כי שמו כשם רבו:
מרכבות פרעה וחילו וכו'. זה לאות על הפירוש שפירשתי על וינער ה'. וזהו ירה בים. ומבחר שלישיו וכו'. זהו מה שחזר לומר וישובו המים ויכסו את הרכב. ובא לשבחו איך פועל פעולות הפכיות ביד אחד. וזהו ימינך ה' להציל לישראל. וימינך עצמה תרעץ אויב. וכן וברוח אפיך נערמו מים וקמו כנד עד שקפאו תהומות בלב ים. ובזה הרוח נשפת ברוחך להפשיר המים. וזהו נשפת ברוחך כסמו ים. ואם כן מי כמוך באלים לעשות דין. ומי כמוך נאדר בקדש. וברחמים לרחם. ובעבור שאני ירא להזכיר תהלותיו. אני מזכיר זה הפלא לבד בזאת השירה שהוא כולל כל הנסים. וזהו נורא תהלות עושה פלא. ומהו הפלא נטית ימינך תבלעמו ארץ. כי בימינך הורדתם לתהומות. ובימינך הוצאתם מן התהומות לארץ וזכו לקבורה. וכל השירה תסוב על זה הפלא:
נחית בחסדך. כלומר יהי רצון שכן תתנהג עם בניך בהליכתם לארץ בזה הסדר. כי לבניך תנחם בחסדך וברחמיך. ולאחרים בעוזך ובאפך תכריתם עד שיגיעו לארצם. וזהו נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך וגו'. ובזה שמעו עמים וכו'. תפול עליהם אימתה. וכל זה עד יעבור עמך ה'. ויהי רצון שתביאמו ותטעמו זמן ארוך בהר נחלתך ותבנה להם מקדש ובזה ה' ימלוך. ונתן טעם לשירה ואמר כי בא סוס פרעה. ועשה להם זה הפלא הנזכר בפעולות הפכיות בזמן אחד. וזהו וישב ה' עליהם את מי הים להפרע מהם. ועדיין בני ישראל היו הולכים ביבשה בתוך הים. וזה פלא גדול שבו כלולים כל הנזכרים כמ"ש נורא תהלות וכו'. והנה בזאת השירה נזכרו ג' דברים גדולים. נסי הים באבדת המצריים והצלת ישראל. וזהו החלק הא' שאמר סוס ורוכבו רמה בים השם איש מלחמה מרכבות פרעה תהומות יכסיומו זהו דרך כלל. ואחר כך שב לפרש כיצד נפרע מפרעה ביבשה ובים. ביבשה ימינך השם תרעץ אויב. שהתחיל לשברו ולהממו ולהסיר אופן מרכבותיו. וזהו וברוב גאונך הרסת קמיך מעל המרכבות. והיאך היה זה. כי תשלח חרונך וגו'. כי מכח האש שהוא החרון נשרפו המרכבות כאלו היו קש יבש. ואחר זה ברוח אפך נערמו מים. וקמו נד אחד לעבור ישראל. באופן שבזה טעה פרעה כשראה דרכים עשוים בים והמים קשים כאבן ואמר ארדוף אחריהם בים ואשיגם. ואתה בכחך נשפת ברוחך הנזכר והפשרת המים וניגרו המים וניתרו וכסמו ים. ולולי זה הפירוש ראוי היה שיאמר הכתוב וברוח אפיך נערמו מים נשפת ברוחך וגו'. ולמה הפסיק בין שני אלו הפסוקים אמר אויב ארדוף אשיג. כי ראוי היה להיות מוקדם לכל אבל במה שפירשתי התישבו הפסוקים. והחלק השני הוא נחית בחסדך שמעו עמים ירגזון. שכל זה על העתיד בביאת הארץ ובבנין בית המקדש. והחלק הג' נרמז לעתיד על הגאולה העתידה. ועל בנין הבית האחרונה. ועל ד' גליות. ולזה אמר אחר שהשלים מפלת פרעה ימינך ה' נאדרי בכח בגלות בבל. ימינך ה' תרעץ אויב בגלות מדי. ואמר אויב כנגד המן הרשע שנקרא אויב עמלק וסיעתו. כאומרו האויב תמו חרבות וגו'. וברוב גאונך תהרוס קמיך כנגד גלות יון. תשלח חרונך וכו'. כנגד גלות אדום שענשם באש דכתיב ושלחתי אש בבארה וכתיב והיתה ארצם לזפת בוערה. ונקראו קש דכתיב והיתה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש. ולז"א יאכלמו כקש שהוא לעתיד. זה נ"ל בלי ספר ומדרש:
ובזוהר כתבו וברוב גאונך תהרוס קמיך אלו גוג ומגוג שיקומו נגד הש"י. דכתיב למה רגשו גוים הם גוג ומגוג. דכתיב על ה' ועל משיחו. נ"ל שלקח תהרוס קמיך בגוג ומגוג שהוא כמו הריסת בנין. על מה שראיתי כתוב בפי' נביאים אחרונים של רבי יוסף קמחי ז"ל. שראה כתוב בספר אחד כי אלכסנדרוס מוקדון הסגיר לגוג ומגוג בהרים גדולים וגבוהים שאין להם מוצא אלא ממקום אחד. ובאותו מקום בנה בנין חזק מחומת ברזל שלא יוכלו לצאת. ובאותה חומה עשה בחכמה גדולה אנשים מברזל שהם מכים תמיד בחומה במיני פטישים וקרדומות. בענין שיבינו האנשים שמבפנים שלעולם בונין אותו ומחזיקים אותו באופן שלא יצאו משם לעולם. ולפי שזה הבנין לא יהרס ולא יפתח עד שיבא אותו יום הגדול והנורא שירצה השם שיצאו משם. דכתיב ביום בא גוג על אדמת ישראל. לפי שאז ירצה השם לקדש שמו ולהודיעו לעיני הגוים. שנאמר והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים. ולפי שאז יהרוס השם יתברך אותו בנין כדי שיצאו. אמר הקדוש רשב"י וברוב גאונך תהרוס קמיך אלו גוג ומגוג. ולזה תמצא שרמז יחזקאל באומרו במפלת גוג ומגוג. והוצאתי אותך ואת כל חילך. כי זאת ההוצאה היא יציאת אותם הרים. וכן אמר ובאת ממקומך מירכתי צפון. ואמר בפרשת ביום בא גוג ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול. שזה רמז על החומה שאמרנו שבנה אלכסנדרוס מוקדון. ואז והתגדלתי והתקדשתי. וכל זה רמוז באומרו תהרוס קמיך לעתיד. וכן חתם השירה על העתיד בבנין בית שלישי באמרו מקדש השם כוננו ידיך. כי בית המקדש הוא עתיד להבנות ביד הש"י כמו שנכתבו בסתרי התורה דכתיב ואני אהיה לה חומת אש סביב. וכתיב הראשונים לפי שנעשו בידי אדם לא היה להם קיום. ועליהם אמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. וכן אם ה' לא ישמר עיר בחומת אש סביב. וזה התנערי מעפר בנינך הראשון. ומיד קומי שבי ירושלים. וזהו בונה ירושלים ה'. ולכן אמר מקדש ה' כוננו ידיך. ואז ימלוך לעולם ועד. ולא כימים הראשונים שהיה מלך בזמנים ידועים אלא לעולם ועד:
ויסע מבה את ישראל מים סוף. אולי כי ישראל לא היו רוצים לצאת וליסע אל המדבר. אלא שהיו רוצים לשוב בדרך אשר באו בו. וללכת למצרים ליקח ארצם ולהנקם מאויביהם. כי היו יודעים מוצא הערים וידעו שלא נשארו בכל הארץ אלא טף ונשים. ורצו לילך שם להחריב את הארץ ולהודיעם כח ה' ויכלתו. ומשה כשראה שהיו עוברים בזה מאמר השם. הסיעם בעל כרחם אל מדבר שור. ובמדרש הנעלם אמרו כי לא היה זה בסיבת ביזת הים ולא בסיבה אחרת. אלא לפי שישראל השיגו מעלה והשגה גדולה בראיית השכינה. כאומרם זה אלי ואנוהו עד שנהנו כולם מזיוו. ואכלו משולחנו לחם חבירים. והתנבאו נבואות גדולות עתידות. עד שלזה הטעם לא היו רוצים ליסע משם. לראות ולהשיג השגה יותר שלימה. וזהו ויבאו מדבר שור. לראות אם יוכלו לרתות ולהשיג ולשור ולהסתכל במראה השכינה. והוא כמו תשורנו ולא קרוב. ולא יכלו לראות יותר. וזהו וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים חיים. ואין מים אלא תורה כמאמרם ז"ל:
ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה. להורות שכל ההשגות שהשיגו אח"כ היו נראות בעיניהם חסרות ומרות. ואולי על זה רמזו ויורהו ה' עץ. ואין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא. ואולי שענין אלו המים המרים היה לבודקם כסוטות. לפי שרצה הש"י לנקותם ולזככם. בענין שיהיו ראויין לקבל התורה. לפי שהיו באין ממצרים מארץ טמאה ואולי נתערבו בהם וילמדו מלשונם. ולכן אמר כי מרים הם. כמש"א בסוטה מי המרים. ורצה השם לבחון אם יהיו מבחינים בין מר למתוק. ואם המרירות של מצרים ממעשיהם היה עדיין בפיהם. ימתק להם מרירות מי מרה. או לא ירגישוהו. וכשראה הש"י שלא יכלו לשתות מים ממרה. ראה שלא היה בפיהם מרירות מצרים. ושהיו מוכנים לקבל התורה. ולכן ויורהו ה' עץ התורה. ולפי שלא היו עדיין מוכנים מכל וכל. לא נתן להם אלא קצת מצות כאומרם שבת ודינין במרה איפקוד. וזהו שם שם לו חק ומשפט. ושם נסהו בהתחלה זו לעתיד. וזהו ויאמר אם שמוע תשמע. בהתחלה זו לקול ה'. לאלו המצות שאני מצווך בכאן. כל המחלה אשר שמתי במצרים. מדעותם הזרות והנפסדות. לא אשים עליך כי אני ה' רופאך מכל וכל. וזהו שארז"ל שכולם נתרפאו במ"ת. ואמרו ומנין שלא היו בהם עורים שנאמר וכל העם רואים. ומנין שלא היו בהם פסחים שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר. לרמוז שלא היה בהם פוסחים על שתי הסעיפים בדעותם. ולא הולכים אחר מראית עיניהם. שכבר נתרפאו כולם. וזהו כי אני ה' רופאך. מכל וכל. ובזה לא יקשה מה שאמרו אם אין חולי למה הוצרך רופא. וי"א ושם נסהו. למשה גידלהו כמו נסה עלינו. וזה כשנתן לו חוקים ומנהגים כמלך שמנהיג עצמו בדתי המלכות. וע"ד הפשט אמר ויורהו ה' עץ ולא אמר ויראהו. אלא ויורהו שהורה לו טבע וסגולת זה העשב כיצד ימתקו המים. וזהו שם שם לו חק ומשפט. כי החק הוא הדבר שאינו ידוע כמו הסגולה שאינה בטבע הדבר. וזהו והייתם לי סגולה. שפועלים שלא בדרך טבע. אלא בסגולה אלהית מצד המצוה להוריד טל ומטר ולעצור המגפה באמרם י"ג מדות וכיוצא בו. והמשפט הוא הדבר שיש לאותו עשב בטבע ולא בסגולה. ושם הורה לו אלו השני דברים. וזהו ושם ניסהו. לאותו עשב. ולפי שידוע שיש עשבים שיש להם סגולות נפלאות להחיות ולרפאות כל החלאים. וכל זה השיג שלמה בחכמתו ועשה ספר רפואות מסגולת כל העשבים עד האזוב אשר בקיר. עד שכל העולם היו טועים אחר זה הספר. והיו מסירים בטחונם מהש"י. ועל זה אמרו בברכות ו' דברים עשה חזקיהו. על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו. גנז ספר רפואות והודו לו וכו'. והטעם לפי שלא יטעו העולם אחריו ולא יתפללו על חוליהם. לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. כלומר אעפ"י שהורתיך סגולות העשבים לא תחוש אליהן. כי אם תשמע לקול ה' אלהיך כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ולא תצטרך לספר רפואות ולא לסגולת עשביהם לא לטבעיהם וזה קישור נפלא. ומה שהקשו בכאן והאריכו המפרשים למשמש. אין כל חדש תחת השמש. ובמסכת סנהדרין פרק חלק הקשו זאת הקושיא. איני יודע אם הוא מרי בר רחל ששאל דבר זה לר' יוחנן. וא"ל הפסוק מעצמו נדרש. והרצון בזה שהכתוב אמר אם שמוע תשמע. וכל אם ידוע שהוא מלה תנאית. ומביא עמו אין. ולא כתנאי בני גד אם יעברו ואם לא יעברו. וא"כ כשאמר בכאן אם שמוע תשמע יהיה כן. אעפ"י שלא פירש אם לא תשמע. הוא מובן מצד עצמו. וז"ש מעצמו נדרש אם תשמע כל המחלה לא אשים עליך. ואם לא תשמע אשים. ואפ"ה אני ה' רופאך. וז"ש הרב הגדול רש"י ז"ל ואם אשים אני ה' רופאך. והוציאו מלשון התלמוד:
ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים חיים מתוקים. תחת מי מרה שלא שתו. וזה כנגד י"ב שבטי ישראל. וע' תמרים כנגד ע' זקנים. להורות שהיו ראוין ומוכנים למי התורה. אח"כ נתרעמו על הלחם. לפי שראו שהיו הולכים מדחי אל דחי. פעם יחסר להם המים. פעם יחסר להם הלחם. וכל זה בכוונה אלהית לזכך שכלם. כאומרו ויענך וירעיבך וגומר. ולפי שהיו אנוסים מהרעב ולא היו מתאוה. אמרו מי יתן מותינו ביד ה' ברשותו ובהשגחתו. ולא היו כפויים טובה. ועכ"ז היו זוכרים גלולי מצרים ואמרו בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר. ואעפ"י שהבשר היה מעט. היינו אוכלים לחם לשובע. וזה אנו מבקשים ולא תענוגים. לזה השיבם השם הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. אחר ששאלתם נכונה. אני רוצה לתת לכם לחם אבירים לזכך שכלם. וזה יהיה לשובעה כמו ששאלו. וזהו הנה ממטיר לכם לחם רב כמטר. ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. בענין שיזכרו וישובו אל ה' ויהיו עיניהם תלויות לשמים בכל יום ויום. ולכן לא רצה לתת להם דבר חדש בחדשו או לחצי שנה. בענין שלא יבעטו בה'. וזהו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. כי זה נסיון גדול לתת להם דבר יום ביומו. ושיהיו תלויים חייהם מנגד לילה ויומם. ולא יאמינו בחייהם. ואם יעמדו בנסיון הזה. הם ראוים לקבל התורה. ואם לאו אין ראוים. וזהו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. בזה יהיה אות שיוכלו לסבול תורתי ופרטיה. והיה ביום הששי. כלומר לא ירד אלא דבר יום ביומו. זולת ביום הששי שיהיה משנה מפני כבוד השבת הידוע להם ממרה. ובאומרו והכינו את אשר יביאו. הודיע למשה מעלת השבת שצריכין להוסיף ולתקן מחול על קודש. וז"ש מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. וכן אמרו אין והכן אלא שבת שנאמר והכינו את אשר יביאו. לפי שצריך הכנה וכבוד לשבת. ומשה לא נזכר מזה ולא אמרו לישראל. ולכן באו לשאול לו מה היום מיומים. ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם. ולא כמו שאמרתם כי הוצאתם אותנו. ובקר וראיתם את כבוד ה'. ולא כמו שאמרתם להמית את כל הקהל הזה ברעב. בשמעו את תלונותיכם על ה' ולא עלינו. כמו שאמר על משה וילונו על משה ועל אהרן. ופירש להם הדבר ואמר בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם לשובע כמו ששאלתם. ובזה תראו יכולת ה'. אעפ"י שאתם במדבר לא מקום זרע. וזאת היתה סבת תלונתם על שהיו נכנסים במדבר. וז"ש וילונו העם על משה ועל אהרן במדבר. ובשכר שאמרתם מי יתן מותנו ביד ה'. קרבו לפני ה' והתדבקו בו. כי שמע את תלונותיכם שהיו ראויות ומוכרחות. ולכן ויפנו אל המדבר. מהמקום שהיו נואשים מהלחם. משם בא להם הטוב. וזהו ויפנו אל המדבר והנה כבוד ה'. שמעתי את תלונות בני ישראל. כי האחת מוכרחת והאחרת רצונית. ולכן בין הערבים תאכלו בשר בפנים זועפות כדרז"ל. ובבקר היתה שכבת הטל. לפי שאמר הנני ממטיר לכם לחם כטל ומטר:
